מערכת העצבים ההיקפית כוללת את העצבים שמחוץ למוח השדרה ולמוח הגולגולת. עצבים אלה מעבירים הוראות ממערכת העצבים המרכזית לאיברים, ומידע חושי מהאיברים למערכת העצבים המרכזית. מערכת העצבים הרצונית שרירי השלד ואיברי החישה ההיקפיים. אחראית לעצבוב שרירי השלד ואיברי החושים ההיקפיים ומורכבת משני טיפוסים עיקריים של עצבים: עצבים מוטוריים – המעבירים הוראות מהמוח או ממוח השדרה לשרירי השלד, האחראים לתנועות הרצוניות של הגוף.עצבי החישה – המעבירים מידע מן הגוף למוח הגולגולת ולמוח השדרה. מידע זה מועבר, בין השאר, מתאים המצויים בעור ורגישים למגע, לטמפרטורה, לתנועה ולמידת הכיווץ או ההרפיה של השרירים. מערכת העצבים האוטונומית מעצבבת את האיברים הפנימיים. אחראית לפעילותם השוטפת של כל האיברים הפנימיים, כלומר לכל התהליכים שאינם מודעים לנו, ועפ”י רוב גם אינם מורגשים, כמו פעילות הלב, הנשימה והעיכול. • איבר מסוים יכול במצב מסוים להיות נתון לשליטתה של מערכת העצבים המרכזית ובמצב אחר למערכת העצבים האוטונומית. • למרות האוטונומיה היחסית, אין המערכת האוטונומית מנותקת כליל ממערכת העצבים המרכזית. יש קשר מתמיד של מידע ופיקוח בין המוח לבין המערכת האוטונומית. חלוקה לשתי חטיבות הפועלות בד”כ בכיוונים מנוגדים: I. מערכת סימפתטית – דוג’-גורמת להגברת קצב פעימות הלב. מפעילה את בלוטת יותרת הכליה. II. מערכת פאראסימפתטית – דוג’-גורמת להאטת קצב פעימות הלב. מפעילה את בלוטות הדמע. • מכונת האמת, מודדת שינוי במוליכות החשמלית של העור עקב הזעת יתר הנגרמת מהרגשה לא נוחה של הנבדק, מכונת האמת היא למעשה גלאי של פעילות סימפתטית. בקרה וויסות במערכת ההורמונאלית ההורמונים – המערכת האנדוקרינית פועלת באמצעות חומרים הנקראים הורמונים. ההורמונים מעוררים או מעכבים פעולה, הם נוצרים בבולטות ההפרשה הפנימית ומופרשים מתוכן לדם. עם זרם הדם מגיעים ההורמונים לתאים ומעוררים אותם לפעילות ספציפית. ההורמון נקשר לרצפטור המצוי על פני ממברנת התא או בתוך התא עצמו – בהתאם למבנה הכימי שלו: להורמונים המתמוססים בממברנה וחודרים דרכה לתא יש בד”כ רצפטורים על פני גופיפים תוך-תאיים; להורמונים שאינם מתמוססים בממברנה יש רצפטורים על פני ממברנת התא. תא מטרה – תא שבתוכו או על פני הממברנה שלו מצוי רצפטור המתאים להורמון הספציפי. תגובת התא נקבעת גם בידי התא הקולט וגם בידי ההורמון. בדומה לנוירוטרנסמיטר, יכול ההורמון לעורר תגובות שונות בתאים שונים. אם ריכוזו של הורמון כלשהו בגוף נמוך מרמת סף מסוימת או גבוה מרמה מרבית מסוימת, הפעולה התקינה של תאי הגוף משתבשת, תופעות לדוגמא: • חסר בהורמוני מין, פוגע לעתים בפוריות, טיפול ע”י הוספת הורמונים. • עודף בהורמוני בלוטת התריס, דופק מהיר, ירידה במשקל, שלשולים ועצבנות יתר, טיפול ע”י כריתה חלקית או מלאה של בלוטת התריס או דיכוי הפרשת הורמוני הבלוטה ע”י תרופות. • חסר בהורמוני בלוטת התריס, השמנת יתר, עייפות, עצירות ועוד. פיגור בגדילה של יילוד ובהתפתחות השכלית, טיפול ע”י הוספת הורמונים.
